הספר להיות בשמחה נכנס לרשימת רבי המכר - מקום #2 בקטגוריית פנאי (על פי עיתון הארץ 7/12/18)

לשמח מישהו אחר

ירון הוא שחקן הצגות ילדים ביום וליצן רפואי בערב. במסגרת עבודתו הוא מבקר בבתי חולים ומשמח חולים, צעירים וזקנים. הוא סיפר שפעם היה במריבה גדולה עם אשתו, והיה צריך מיד לאחר מכן ללכת לשמח חולים. הוא יצא במהירות מביתו והרגיש נורא. מוחו עדיין היה טרוד בשברי מילים והטחות הדדיות מהמריבה, וליבו פעם בחוסר שקט. איך בכלל אצליח לשמח מישהו? חשב לעצמו. איך אוכל לעזור למישהו אחר אם זה מה שאני מרגיש עכשיו? אולם באורח פלא, או לפחות כך זה נראה לו באותו הזמן, ברגע שהגיע לבית החולים הוא שכח את המריבה ואת הקשיים האישיים שלו, ונרתם כל כולו לעזור ולשמח את החולים. בסופו של דבר, ברגע שעזר להם, הוא בעצם עזר גם לעצמו. מה עושים כשאי אפשר לשמח את עצמך? מה עושה אדם שלא מצליח לשמח את עצמו? אחת העצות היא לצאת מעצמך. מה הקשר בין לצאת מעצמך ובין להגיע למצב של שמחה?

כשאנחנו מתחפרים בתוך הקונכייה שלנו, אנחנו לא רואים איך אפשר לצאת מהסיטואציה הזאת. אנחנו כל כך מרוכזים בקושי שלנו, שאנחנו לא מצליחים לצאת ולנשום. על ידי היציאה מעצמנו, אנחנו יוצאים מקטנות, מצמצום, מלראות רק את עצמי – לגדלות. יש לי חבר שסיפר לי שכאשר קשה לו בחיים, הוא לוקח את האוטו, נוסע לאזור התחנה המרכזית בתל אביב ורואה אנשים שהחיים שלהם קשים במידה משמעותית יותר משלו. הוא אומר שזה נותן לו פרופורציות, וגם גורם לו לרצות לעזוב את הצרות שלו ולעזור לאחרים. דבר זה קשור לעצה נוספת – לשמח מישהו אחר. אפילו לא אצליח לשמח את עצמי, יש סיכוי טוב שגם מתוך הקטנות אני עדיין יכול לשמח מישהו אחר ולעזור לו לצאת מעצבות לשמחה. ברגע שאני מצליח לשמח מישהו אחר, השמחה שלו יכולה להדביק אותי בחזרה.

מספרים על איש אחד שהלך אל הרב לבקש את עצתו. במה אפשר לעזור? שאל הרב. אמר לו האיש: אני עצוב. אני לא יודע מה לעשות! ואתה בא אליי? שאל הרב בתמיהה, לך לעיירה ברודי שלידנו וחפש את הליצן שם, הוא משמח אנשים! אבל הרב, אמר אותו אדם, אני הליצן מברודי…

כך שמעתי את הסיפור מחבר, אך ייתכן שיש בסיפור הזה עוד עומק. מלבד העובדה שזהו סיפור על הליצן העצוב מברודי, ייתכן שהרב התכוון לכך שאם יחזור וימשיך לשמח אנשים – הוא בעצמו יהיה שמח. נכון, הוא עצוב ולא מרגיש את השמחה, אבל עצם העובדה שהוא עוזר לאחרים ומשמח אותם יכולה להוציא אותו מהעצבות.

ואכן מסביר רבי נחמן שאדם צריך לצאת מהקטנות לגדלות ולהשכיל את עצמו, אבל הוא מוסיף שפעמים הוא לא יכול לבוא בעצמו לגדלות מוחין. מה יעשה? וְאִם לאֹ יָכוֹל בְּעַצְמוֹ לָבוֹא לְגַדְלוּת הַמּחִֹין, עֵצָה לָזֶה, שֶׁיַּשְׂכִּיל אֲחֵרִים, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְעוֹרֵר גַּם אֶצְלוֹ. (ליקוטי מוהר"ן סימן קו)

היציאה מעצמך היא יציאה מצמצום אל מרחב, וכל יציאה מצמצום למרחב מביאה איתה הקלה ואפשרות לחוות התרחבות ושמחה. זה לא תמיד מיידי, אבל נסו ותראו עד כמה זה עוזר ומשנה חיים.

הרבה יותר קל לנו לראות שהצרה שחברנו מספר עליה היא לא כל כך נוראית וחובקת עולם כפי שהוא מרגיש. כמישהו שצופה מבחוץ אנחנו יכולים לראות את התמונה הרחבה יותר, ועל ידי כך אנחנו עשויים גם לראות את התמונה הרחבה יותר שלנו. מה שלא יכולנו לראות קודם, פתאום מתבהר לנו.

 

תרגיל:

עד כמה אני יוצא מעצמי בחיים שלי? עד כמה יש לי מרחב ומקום לתת לאחר? גם אם לא אצליח לשמח את עצמי, יש סיכוי גדול שאוכל לשמח מישהו אחר ולעזור לו לצאת מהעצבות שלו לשמחה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט
%d בלוגרים אהבו את זה: